שהייתי בן 6 הייתי ילד קצת בעייתי. הורי ומורי היו קצת אובדי עצות איך לגרום לי להישאר מרוכז בשיעורים "הקשים" של כיתה א'. בימי טרום הרטילין, הם מצאו דרך אחרת ואני מודה להם על כך עד היום. אני עדיין זוכר שאבי לקח אותי מבית הספר באמצע היום למורה לתופים. המורה בחן את חוש הקצב שלי והסכים לקבל אותי. ומאז אפשר לומר שהמוסיקה עזרה לי מאוד בחיים. מאז ועד היום אני מנגן ונותן לעולם המוסיקה לתת לי להמריא לאן שרק ארצה.

במשך כמה שנים בניתי קחונים לשם מכירה עד שב-2015 חברים שלי פנו אלי על מנת שאלמדם לבנות קחון בעצמם. השמועה על הסדנא הקטנה הזאת פרשה לה כנפיים ואנשים מכל הארץ התעניינו בה. הסדנא הייתה הראשונה בארץ שמאפשרת לאנשים לבנות קחון בעצם. זה היה רעיון מקורי שדרש הרבה מאוד כלים וטכניקות שנועדו להנגיש את עולם בניית כלי הנגינה לקהל הרחב שאין לו ניסיון בנגרות ועבודה עם הידיים.